משבר בזוגיות
סירוב או דחייה שהופנתה כלפינו, קשר שהסתיים...
מפגיש אותנו עם הפחד הכי הקדום שקיים בכולנו -הפחד להישאר לבד
מלבד העובדה שאבולוציונית להישאר לבד משאיר לנו פחות סיכויים לשרוד ולהתרבות
ואולי אפילו מציף את כל הפעמים שבעבר עזבו אותנו, נפרדו מאיתנו, סירבו לנו
זה גם נוגע בדיוק בדיוק בנקודה הכי כואבת וראשונית
הפחד מנטישה
אנחנו עלולות לחוות ניתוק או אפתיות, האגו יקפוץ להגן עלינו, והרציונל ירצה להסביר למה זה הגיוני שזה קרה
אבל מה שלא נעשה - הגוף והרגש שלנו יגיבו לזה
וזה פאקינג כואב..
אם נתנגד, נסרב, נטאטא את הכעס והכאב שעולים בעקבות זה
ולא נסכים להרגיש אותו, הוא יידחס פנימה ונחווה תקיעות.
במקום זה, אם נסכים להיות -עם- המשבר, לא לברוח
להביא את הכאב הביתה ולהחזיק אותו ביחד
להסכים לאדם שאנחנו אוהבים לראות אותנו
ולהביא את הפגיעות לתוך מערכת היחסים
להשתמש במילים "קשה לי ש, כואב לי ש, מפחיד אותי ש"
לפתוח את הדלת פנימה...
ולהזמין את האדם השני להיכנס
עם כל החבילה שהוא מביא איתו
כל משבר מזמין אותנו לחזור לעצמנו
לבדוק מה רוצה להתרחב
איזה אני חדש רוצה להיווצר
אמרי ואני אחרי שבועיים בין הקשוחות במערכת יחסים שלנו
בסיומו של משבר שהביא איתו המון כאב וגם לא מעט מתנות
ולמה אני משתפת אתכם בזה?
1. כדי לנרמל את זה שזוגיות היא לא רק תמונות יפות באינסטגרם
2. כדי להזכיר לי ולכם שכשפותחים את הלב, זו כמו לחתום על הסכמה לקבל אלינו את כל מה שמגיע. בלי סלקציה.
ומי שבוחר לאהוב כל כך
מסכים גם לכאוב כל כך
שנבחר להרגיש 🤍